תוכן

ה) אבל הענין הוא, כי הנה בסופי אצבעות הידים והרגלים, יש שם בקיעות, אשר מתוך הבקיעות ההם, צומחות שרשי הצפרנים ויוצאות וגדילות. ונודע, כי הצפרנים בהם נשרשים הקליפות ומתאחזים בהם, במה שעודף מהם על בשר האצבע, ולכן צריך דלא לרבאה טופרין. רוצה לומר: שלא יגדלו יותר מדאי, ויעדיפו על בשר האצבע, כי שם אחיזת החצונים, ודרך שם הם יונקים, מאצבעות הידים והרגלים, מן הבקיעות ההם. ואף מן אצבעות הידים יונקים, לפי שאינם מחוברים עם ראשי פרקין דנו"ה, אמנם שם הם קצוותיהם וסיומיהם ולכן יונקים משם הקליפות. ובפרט, כי יש בהם פתחים ובקיעות כנזכר. וזהו סוד פסוק, ויפוזו זרועי ידיו, שאמרו רז"ל, שיצאו טפות זרע אל החצונים, דרך בקיעות הצפרנים. גם בזה תדע סבה, למה הצפרנים הם בסיום האצבעות, ולא בשאר איברי הגוף, והוא, כי משם יונקים החצונים השפע שלהם.